סיכום טיול ליסבון - פורטו – יוני 2013

סיכום טיול ליסבון - פורטו – יוני 2013

יום רביעי – 5.6

22:30 – נהג המונית מתקשה למצוא את הכתובת - הסבר קצר, מגיע ואוספים את מורל.

בשדה רגוע מאוד. דיוטי וקפה ומתגלגלים לכוון השער.

עולים למטוס – הלם! מושבים צפופים וחסרי כל ריפוד. הטיסה יוצאת באיחור ומנסים לנמנם.

יום חמישי – 6.6

05:30 – בריסל (מזיזים את השעון שעה אחורה). צריכים להעביר כ 5 שעות עד לטיסה לליסבון.

חנויות עדיין לא פתוחות ואנחנו מעבירים את הזמן בנמנום על הכורסאות שבטרמינל.

אוכלים משהו קל ומסתובבים בחנויות שנפתחו.

11:50 – עולים לטיסה לליסבון – מטוס זהה, מושבים זוועה. מזל שהטיסה קצרה יחסית (שעתיים

וחצי).

14:30 – ליסבון (מזיזים את השעון עוד שעה אחורה).  אוספים את המזוודות ועולים למונית בכוון אלפמה (שכונה בה נתגורר ביומיים הקרובים).

מקשקשים עם הנהג ולאחר כרבע שעה יורדים באזור התחתון של אלפמה (מה שיצריך עליה לכוון הדירה).

מגיעים לדירה לאחר עליה קלה בסמטאות ובעזרת הסברים של התושבים המקומיים.

מצלצלים בפעמון אבל אין תשובה – סוזאנה לא נמצאת. שיחת טלפון קצרה וסוזאנה מתייצבת תוך

שתי דקות.

נשיקות וחיבוקים ועולים לדירה (קומה ראשונה). הדירה מקסימה, משופצת וכוללת גם אינטרנט אלחוטי. סוזאנה מוסרת לנו מכשיר סלולרי במידה ונרצה להיעזר בה בכל שעה. סוזאנה גם ממליצה על הלילות באלפמה היות וזו תקופה של פסטיבלים בליסבון (מאוחר יותר נבין למה הכוונה). לאחר התארגנות קצרה יוצאים לתור את ליסבון.

מהדירה עולים מעט בסמטאות ומגיעים למרפסת תצפית על אלפמה והאזור, כולל נהר הטז'ו.

יורדים רגלית במסלול של חשמלית  28 ההיסטורית ונכנסים לקתדרלה של העיר – "סה" המרשימה

בגודלה ובפשטותה. ממשיכים למדרחוב אוגושטה ונכנסים לסיור קצר (חינמי) במוזאון העיצוב שבתחילת המדרחוב המשופע בחנויות מותגים. מכל עבר מציעים לנו חשיש ללא כל חשש מהשוטרים המסיירים.    

רוכשים כרטיס תחבורה ליממה בקיוסק ומחפשים מקום לנוח. אוכלים גלידה מקומית באזור כיכר פיגורה  שם יש שוק איכרים קטן ולהקת זמרות מבוגרות מנעימה בזמר בסיגנון "שרל'ה שרון".

מוצאים את התחנה הראשונה של קו 28 וחוזרים לאלפמה ולאזור הדירה.

מנסים לישון ולנוח מספר שעות כהכנה לבילוי בערב. רעש מהסמטאות מסביב (צעקות, נביחות כלבים וילדים משחקים) חודר לדירה ולא מאפשר מנוחה.

ערב יורד (20:00) – יוצאים לקרוע את הלילה. נוסעים בחשמלית 28 לכוון מרכז העיר. לילה יורד

אבל גם בשעה 21:30 עדיין יש אור. עולים רגלית במדרחוב אוגושטה ומשם (לאחר עמידה בתור של

כעשרים דקות) עולים במעלית המיוחדת המעלה אותנו 4 קומות לשכונת באריו אלטו.

באריו אלטו רק מתחילה להתעורר ואנחנו מחפשים (מורעבים) מסעדה. לרוב המסעדות יש גם שולחנות בחוץ למרות הסמטאות הצפופות. בוחרים מסעדה ומתיישבים בחוץ. לשולחן מוגשים מיד

לחם, ממרחים וגבינות (לא לדאוג, אנחנו נשלם על כך ובגדול). הכול טעים וחצי ליטר בירה מקומית

מלווה את הארוחה. רבים מחכים בתור לשולחן ועומדים בסמטה עם משקאות ביד.

מזמינים סרדינים מטוגנים ודג בקלה בתנור. הארוחה טעימה ומוותרים על הקינוח.

יורדים רגלית לכוון הנהר לבדיקת מועדון ההופעות SPEAKEASY. מתברר שצריך לנסוע בחשמלית מספר 15 לכוון.

המועדון שוכן במבנה ישן של הנמל ולצערנו ההופעה מתחילה אחרי חצות. מצבנו (לאחר יותר מ 24 שעות ללא שינה) לא מאפשר לנו להמתין יותר משעה ומחליטים לחזור לישון ולאגור כוחות למחר.

יום שישי – 7.6

בוקר ראשון בליסבון. את הקפה של הבוקר אנחנו שותים (בליווי מאפה) בבית קפה שכונתי קרוב

לדירה.

מתארגנים ויורדים בחשמלית 28 עד לאזור ככר רוסיו ומשם במטרו לאזור גני אדארדו. לצערנו מתחיל גשם קל ואנחנו נכנסים לכולבו "קורט אנגלס" – המותג הספרדי. הכולבו ענק (7 קומות)

ואנחנו קונים מים ודובדבנים לנישנוש.

יוצאים לכוון העיר דרך הגנים (מזג האוויר לא מבשר טובות). לאחר כ 10 דקות מגיעים למתחם דוכנים  שהיה בהכנה לשבוע הספר (מעניין, גם בארץ מתקיים שבוע הספר באותו זמן).

ברגע זה נפתחות ארובות השמיים וגשם מתחיל לרדת. תופסים מחסה בסככה של אחד הדוכנים.

הגשם מפסיק לאחר כרבע שעה וממשיכים רגלית כאשר אכילת הדובדבנים מעלה מעט את מצב הרוח.

השמש יוצאת ובעזרת המטרו וחשמלית מספר 15 מגיעים לאזור מנזר ז'רונימוש. כנסיית המנזר מרשימה מאוד וממשיכים משם לנמל ולאנדרטת המגלים הדהימה (52 מטר). עולים במעלית (3 יורו) לתצפית מראש האנדרטה. מזג האוויר מקסים.

סיור באזור הגנים בסביבה ותצפית על גשר ה 25 באפריל. הבטן מקרקרת. מוצאים מסעדת מזון מהיר לבאגטים שמתבררת כבחירה טובה מאוד (באגטים חמים עם בשרים טעימים בתוספת צ'יפס ושתייה).

חוזרים למרכז ושותים קפה בכיכר רוסיו. האווירה מתחממת לקראת משחק הערב בין פורטוגל לרוסיה וצעיפים לערב נמכרים באזור הכיכר.

חוזרים לדירה למנוחה והתארגנות. בערב יורדים לתחנת המטרו אפולוניה ונוסעים בקו הכחול לכוון

האצטדיון של בנפיקה – אצטדיון האור (LUZ). אוהדים משני המחנות מצטרפים בתחנות לאורך הדרך

ועם ההגעה אנחנו משתלבים בהמונים המתקדמים לכוון האצטדיון.

מתקרבים לאזור הקופות בחשש וכבר בדרך ספסרים מציעים כרטיסים למשחק. להפתעתנו הקופות פתוחות ואנחנו מצליחים לקנות כרטיסים במקום סביר במחיר של 15 יורו!

מיד קונים גם צעיף ב 5 יורו והופכים לאוהדים שרופים של פורטוגל (אל אל ישראל! בשקט בלב)

נכנסים ומתרשמים מאצטדיון חדיש (שימש גם ביורו 2004 שהיה טראומה למארחת שנוצחה בגמר

ע"י יוון) ומצוחצח. נקניקיה בלחמנייה, שתייה וסיגריה לקינוח. מתיישבים במקומות. רונאלדו והחבורה עולים לחימום.

הקהל הפורטוגלי נכנס ברגע האחרון והעידוד ברמה סבירה מינוס (דגלונים ושלטים הצובעים את האצטדיון בירוק ואדום).

פוסטיגה בדקה עשירית מקפיץ את כולם עם שער יפה ועד הסיום נפצעים ומוחלפים  שלושה שחקנים רוסים דבר שלא מאפשר לנבחרת האורחת להוות יריב שקול. רונאלדו היה חלש מאוד ולא הראה כל מאמץ.

חוזרים במטרו עד לתחנת אפולוניה וכבר בתחילת העלייה לשכונת אלפמה אנחנו משתלבים בחגיגה

גדולה של שולחנות אוכל והמונים שרוקדים לצלילי מוסיקה פורטוגזית מקפיצה.

יושבים באחת הסככות, אוכלים עוף שנעשה על גריל פחמים בתוספת סלט, צ'יפס (משקית) ושותים בירה קרה ומצוינת.

האווירה מחשמלת ובכל הסמטאות אוכלים, שותים ורוקדים.

בדרך לדירה אנחנו מספיקים לשתות את המשקה הפורטוגלי הפופולרי ג'ינג'יניה – ליקר דובדבנים

מדהים אותו מוכרת דודה חמודה מחלון ביתה.

סיום מדהים ליומיים מקסימים בליסבון – מחר ממשיכים לפורטו.

יום שבת – 8.6

רעשי החוגגים לא פסקו כל הלילה ולפנות בוקר עוד חלפו מספר שיכורים בסמטה שליד הדירה. אין ספק ששכונת אלפמה היא מקום בו ניתן לחוש באווירה המיוחדת של ליסבון בזמן הפסטיבל.

קפה ומאפה של בוקר (גשם קל) ומתגלגלים בסמטאות לכוון תחנת הרכבת אפולוניה. בדרך רואים

את שאריות חגיגת הלילה שכנראה תמשיך גם בלילה הקרוב.

הרכבת של 9:30 לפורטו (כרטיסים נרכשו מראש – 24 יורו) יוצאת בזמן ובנסיעה רגועה מגיעים אחרי שלש שעות לפורטו (תחנת קמפאניה).

בעזרת הסברים של עובדת לשכת התיירות ולאחר מאמץ (נדרש כסף מזומן מדויק) לא פשוט לרכוש כרטיס מטרו אנחנו מגיעים למרכז פורטו. הליכה רגלית של כ 10 דקות עד למלון הממוקם ברחוב צדדי במרכז פורטו.

החדר מיושן ומתאים לגמדים של שלגיה. אמבטיה מיניאטורית וצפופה. יותר מאוחר יתברר שיכולנו

לדרוש ולקבל חדר גדול עם אמבטיה מרווחת.

התארגנות ויציאה לעיר.

הרעב מציק (לא אכלנו מאז הבוקר) ובכיכר הראשית אנחנו מוצאים מסעדה חמודה ואוכלים כריכים

טעימים.

לאחר הרגעת הבטן עולים לאוטובוס תיור שהוסב לשאטל שמוביל נוסעים חינם לאזור הפארק והפסטיבל שאמור להמשך 40 שעות (Serralves).

לאחר נסיעה של כעשרים דקות מגיעים לאזור הפארק שבו נמצאות כבר משפחות רבות שפעילות

לילדים מעסיקה אותם. במות להופעות פזורות בפארק ולפי התכנייה הם ישמשו גם את מופעי הלילה

כולו.

מתחיל לטפטף ואנחנו מעדיפים לחזור לחדר למנוחה לקראת היציאה בלילה.

לפני שחוזרים לחדר אנחנו עוצרים ונכנסים לתחנת הרכבת המיוחדת שקירות אולם הכניסה שלה מצופים ציורי ענק מדהימים המורכבים מארחי קרמיקה כחולים.

נחים עד הערב בחדר ומנצלים את האינטרנט האלחוטי לשיחות עם הבית.

לפי המלצת פקיד הקבלה במלון אנחנו נוסעים במטרו לכוון הנמל הצפוני והמרוחק בכדי לחפש ולאכול במסעדת דגים או פירות ים.

יורדים באזור המומלץ (תחנת מטרו Matosinhos Sul) ומקבלים המלצה למסעדה מתושבים מקומיים. המלצה שתתברר כמוצלחת ביותר.

בודקים עוד מסעדות באזור אך לבסוף נכנסים למסעדה המומלצת מלאה מקומיים והריח והמנות מגרים את כל החושים. מסעדת - 
Marujo Marisqueira 

הארוחה (מנות הפתיחה, פירות ים, דג בקלה ויין) והשרות היו מעולים.

חוזרים במטרו ובקרבת המלון צמד מנגן ושר והקהל מצטרף ורוקד. הרחובות סביב המלון מרוצפים ברים, מועדונים ומסעדות. וצעירים רבים מסתובבים באזור ופעילות הלילה רק מתחילה.

חוזרים למלון לאחר יום עמוס, מעייף אך מהנה.

יום ראשון – 9.6

השכמה בסביבות 08:00. ארוחת בוקר מינימלית (קפה, לחמנייה וחמאה) בקומה השישית.

יוצאים רגלית (ירידות ועליות) לביקור בקתדרלת פורטו הענקית בעלת תקרה מרשימה.

מכיכר הקתדרלה רואים את גגות הרובע העתיק ואת הנהר שמעברו השני סככות הענק של

מפעלי היין.

יורדים במדרגות ציוריות דרך סמטאות הרובע העתיק עד לטיילת שלאורך הנהר. עדיין שקט

והמסעדות ובתי הקפה מתחילים להוציא כסאות החוצה. די מעונן ואפילו מטפטף אבל כנראה

שהם יודעים משהו על המשך היום כפי שיתברר מאוחר יותר.

ממשיכים למנזר סן פרנסיסקו המרשים. כנסיית המנזר מאד מרשימה מבפנים. המון זהב מצפה קירותיה. בין יתר אוצרות הכנסייה עץ יוחסין המתאר ע"פ הבנתם את שושלת ישו מדוד המלך. בבסיס העץ דוד ושלמה בנו מלכי יהודה וישראל. באמצע כמה עב"מים כנסייתיים ולמעלה יוסף הנגר ומריה ומעליהם בנם ישו. כל זאת כדי להמחיש למאמינים כי ישו הוא משיח בן דוד שלו.

חוזרים לטיילת ויושבים למנוחת קפה קצרה (בכל זאת שתי כנסיות בשעתיים, לא קל).

מזג האוויר מתבהר והשמש יוצאת. חוצים רגלית את הגשר ומזמינים סיור ביקב CALEM.

לאורך טיילת הנהר החיים תוססים ועשרות דוכנים מוכרים עבודות אומנות.

בטיילת מתקיימת גם תחרות ותצוגה של כלבים דניים ענקיים. הכלבים מדהימים בשקט וברוגע שלהם.

הסיור ביקב מעניין ובסופו מקבלים לטעימה את יין הפורט (לבן ואדום). יש גם חנות מרשימה

למכירת היינות.

לאחר הסיור וסיבוב נוסף בדוכנים (צב נוסף לאוסף הצבים) יושבים לאכול באחת המסעדות.

אוכלים שיפודים ושיחה מתפתחת עם גברת בשולחן צמוד שמתברר שהיא בעלת 4 כלבי דני

שהיו בעבר גם אלופים. הגברת אוהדת ישראל ומכירה אפילו את בן גוריון.

מסכמים את הפרק הזה לאורך הנהר וחוזרים בעזרת הפוניקולר לעיר העליונה. חוזרים רגלית

למלון (2 עליות וירידה אחת).

בערב מחליטים על ביקור נוסף בטיילת שליד הנהר. יורדים לנהר בעזרת הפוניקולר (ממש רכבת הרים) ולאחר סיבוב קצר ועקב גשם קל יושבים לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות.

ארוחת הערב המסכמת מתבררת כארוחה הגרועה ביותר (מרקים לא מזוהים, אורז לא מבושל,

נקניקיית צ'וריסו מוזרה ולא מבושלת) שאכלנו לאורך הטיול.

עקב השעה המאוחרת לא נמצאה כל תחבורה ונאלצנו לחזור רגלית בעליות (שמתברר לא היו נוראיות) עד לאזור המלון. מקנחים בגלידה אחרונה של פורטו.

יום שני – 10.6

יום הטיסה הביתה – יום שמורל מעדיף לשכוח. וירוס שתוקף את מורל לפנות בוקר משבית אותו

לאורך כל היום ועד שמגיעים הביתה.

אין הרבה מה לספר על הטיסות מלבד העובדה שהיה מוזר לראות את שר התחבורה כץ טס בחברת

תעופה בלגית לארץ ולא בחברה הלאומית שלנו.

לסיכום:

שרצים, דגים ופירות ים – כן

יין, בירה וג'ינג'יניה – כן

טיסות נוחות – לא

דירה בליסבון – כן

מלון בפורטו - לא

עליות – 32

ירידות – 35

ובמילה אחת – "אובריגדו" (תודה)   

סורין ברקוביץ
יעוץ טיולים
Tour & Goal
http://www.tourandgoal.com/

סיכום טיול לדרום איטליה – מרץ 2013

סיכום טיול לדרום איטליה – מרץ 2013

יום ה' – 14.3

03:00 – מונית לשדה התעופה. השדה עמוס אבל התהליך מהיר ותוך חצי שעה מסתובבים

בדיוטי פרי. קונים שוקולד ומוצאים נעליים מתאימות להילה.

טיסה קצרה יחסית ונחיתה ברומא בשעה 09:30 (זמן מקומי).

מוותרים על שדרוג הרכב  (העדפה לרכב קטן באזורים הצפופים של הכפרים והעיירות של דרום

איטליה). מקבלים פורד פייסטה חדשה.

יוצאים לכוון נאפולי אבל מכשיר הניווט (GPS) לא מגיב. לאחר כשעה עוצרים להפסקה ולארוחה קלה

באחד מחניוני הדרכים המסודרים.

בודקים את ה GPS ומתברר שהוא היה חסום לכבישי אגרה ולכן לא הגיב.

רגועים יותר ממשיכים ומוותרים על ארמון ריאל בקזרטה עקב גשם קל. לאחר כשעה וחצי מגיעים

למלוןהמקסים ובעל המקום, מריאנו מקבל את פנינו בפתח ב"ברוכים הבאים" בעברית. מריאנו

מיד מציע מסעדה של חבר לערב כולל הסעה. הערב כנראה נחפש מסעדה אחרת.

מקבלים חדר מקסים עם מרפסת מדהימה הצופה למפרץ סורנטו ונרדמים לשעתיים.

בערב נוסעים ברכב לסורנטו ועוברים שלוש עיירות צפופות בדרך. חונים בכביש הראשי, לא רחוק

מכיכר טאסו ונעזרים בשוטר שמכוון אותנו להוציא תו חניה ממדחן קרוב.

מסתובבים בסמטאות וברחוב הקניות הראשי וכאשר מתחיל לטפטף מוצאים מסעדה נחמדה

לארוחת ערב.

ארוחה נחמדה באווירה שקטה כאשר מתחילים להתאסף צעירים למסיבת 18 שנה באולם סמוך.

חוזרים למלון בסביבות 23:00.

יום ו' – 15.3

השכמה בסביבות 8:00 וארוחת בוקר ראשונה. הארוחה די פשוטה – ביצה, גבינה צהובה, חמאה

ולחמניות. קפה טוב לפחות מלווה את הארוחה.

היום מתוכנן טיול בדרך אמלפי ואנחנו יוצאים לדרך המפותלת דרומה. התחנה הראשונה שלנו

היא העיירה היפיפייה פוזיטנו.

מוצאים חניון בכניסה ומשאירים מפתחות. מתחילים להשאיר כסף בחנויות הראשונות. הילה

קונה בגדים מקסימים ואנו זוכים בהצצה למתפרה ששולחת בגדים גם לכיכר המדינה בתל אביב.

ממשיכים לטייל בסמטאות היפות עד שמגיעים לנמל (לא לפני שנפרדים מ 300 יורו על בגדים).

קפה ומאפה בנמל וחוזרים לאיסוף האוטו (10 יורו על 3 שעות חנייה) וממשיכים בדרך לאמלפי.

בדרך עוצרים במערת האזמרגד (Grotta di Smeraldo) אך היא לא פעילה עקב גובה הגלים.

מגיעים לאמלפי אחרי פיתולים רבים וחונים בחנייה הגדולה בנמל (כרטיס חנייה – 2 יורו לשעה).

מטיילים במדרחוב (קר מאוד ורוח חזקה) ויושבים לאכול במסעדה קטנה וחמודה. הארוחה כוללת – מרק ירקות (סביר), פסטה (משעממת) וסלט.

סיבוב קצר במדרחוב וממשיכים בנסיעה לרוולו (עליה של כ 5 ק"מ). לא יורדים מהאוטו עקב רוחות וקור.

חוזרים למלון ומסכמים לצאת למסעדה שמריאנו המליץ.

הפתעה – דפיקה בדלת ומריאנו מגיש זר פרחים מדהים עבור הילה.

נחים ובשעה היעודה מתייצבים בלובי ליציאה למסעדה. מריאנו מציג בפנינו זוג ישראלים נוסף ומגיש לנו קוקטייל.

ההסעה מגיעה ובנסיעה של כ 10 דקות מגיעים למסעדה ענקית שיושבים בה רק שלושת הזוגות המתארחים במלון שלנו.

יושבים עם הזוג מנס ציונה – אלי ואורית ונוצרת "חברות שלא תישכח". האוכל סביר וגם המחיר. בעלי המקום נחמדים ומגישים לימונצ'לו וגרפה על חשבון הבית.

חוזרים בהסעה למלון – מחר סיור בנאפולי.

יום שבת – 16.3

השכמה מוקדמת לארוחת בוקר ונסיעה למטה (META) – עיירה קרובה. חונים בחניון צמוד לתחנת הרכבת (יורו לשעה) וקונים כרטיס יומי עבור הרכבת לנאפולי (5.2 יורו ליום). נסיעה של כשעה עם מספר

עצירות בדרך ומגיעים לתחנת גאריבלדי – שם אמורים להיפגש עם מרינה.

סיבוב קצר בתחנה ופוגשים את מרינה ליד מקדונלד. מרינה נחמדה מאוד והסיור מוסבר באנגלית.

מטיילים בשכונות השונות כאשר חציית הכבישים מלווה בתפילה. הסיור מעניין וכולל גם כניסה לכנסיות

מיוחדות. ביקרנו גם בחנות הפסלונים ובמפעל שנמצא בעליית הגג. התצוגה מדהימה ואנחנו גם קונים

מזכרת – כובסת ב 20 יורו.

מסיימים את הסיור ומרינה מצטרפת לארוחה קלה בנמל. מרינה שמחה להמשיך לטייל ללא תשלום ואנחנו נפרדים ממנה באזור רחוב טולדו. סה"כ עלות ההדרכה של מרינה – 70 יורו עבור כ 4 שעות.

קצת חנויות וחוזרים במונית לתחנת הרכבת (נהג המונית נחמד ומסיע אותנו לתחנה הראשונה בכדי

שיהיה לנו מקום לשבת ברכבת).

בתחנה במטה פוגשים את אלי ואורית ומחליטים לנסוע לסורנטו. אלי נוסע אחרי ובחניון אנו מאבדים אותם (לא בכוונה!). ממשיכים לחפש אותם בסמטאות ללא כל תוצאה. מחליטים לחפש מסעדה והתושייה

של הילה עוזרת – שואלים ירקן מקומי והוא ממליץ על מסעדה שתתברר כמסעדה מצוינת (La Fenice).

האוכל והאווירה – כייף אחד גדול. אכלנו מרק אספרגוס (יש 6 מרקים בתפריט), סלמון מעושן ולעיקרית

אכלנו ריזוטו עוף ומנת עוף בחרדל. הכול היה מצוין. משהו שמעיב – קבלת החשבון מתעכבת זמן רב.

במלון (לאחר חששות כשלא ראינו את הרכב של אלי ואורית) מתברר (פתק שהופקד בקבלה) שאלי ואורית חיפשו אותנו זמן רב ולבסוף התייאשו וחזרו מוקדם למלון.

יום א' – 17.3

מתוכנן לנסוע לפומפי ווזוב אבל עקב מזג האוויר (שאמור להיות מחר גרוע יותר והמלצת מריאנו) אנחנו נוסעים לסורנטו בכדי לשוט במעבורת לקאפרי. חונים ויורדים לנמל אבל מתברר שהמעבורת הבאה תצא בעוד שעתיים. במצב הזה לא יהיה מספיק זמן לסייר בקאפרי.

מוותרים ומחליטים לשנות תוכנית – פומפי ווזוב. נאלצים לקנות זוג נעליים להילה היות והיא נועלת מגפיים שלא מתאימות להליכה המרובה.

משאירים את הרכב בסורנטו ונוסעים ברכבת לפומפי. שעתיים מעניינות מאד בעתיקות ואוכלים ארוחה

קלה של סלט וספגטי במסעדה שנמצאת סמוך ליציאה.

ממשיכים ברכבת להרקלנו (בסיס יציאה להר הגעש ווזוב). בתחנת הרכבת ממתינים החאפרים שמציעים

הסעה וכניסה לאתר – כולל איום (שמתברר כנכון) שבמידה ולא נצא מיד לא נספיק לעלות להר.

במחיר של 20 יורו נוכל לקבל הסעה הלוך וחזור כולל כניסה לאתר. מאוחר יותר יתברר שהכניסה זולה

יותר אבל לא הייתה כל ברירה.

הנסיעה להר מפחידה והנהג כנראה משתתף במרוצי מכוניות. בכניסה לאתר מושלג ואנחנו מתחילים לטפס רגלית. הילה מוותרת ונשארת למטה. הנוף מדהים – כל אזור נאפולי מתגלה לעין.

הטיפוס לא קל (כחצי שעה) והמראה למעלה מיוחד כולל אדים שמשתחררים בלוע ההר.

יורדים יחד עם העובדים (שמלווים את הירידה בהאזנה למשחקה של נאפולי) – סוגרים את ההר.

הקור למטה היה מקפיא והילה לא שמה לב שיש מסעדה וחנויות למזכרות בהן יכלה להתחמם.

בדקות שנותרו עד להסעה, הילה מצליחה לקנות שרשרת ועגילים בדוכן שבו ה"בסטונר" הוא חברו של הנהג הממתין להילה בסבלנות לסיום העסקה.

בדרך חזרה ברכבת, מעניין ביותר – יש דרמה – החבורה של הקשישים מפספסת את "סטלה מאריס"!

בסורנטו אנחנו אוכלים עם אלי ואורית במסעדה המומלצת והטובה של אתמול (מרק עגבנית, שרימפס וריזוטו פטריות.

חזרה למלון לאחר יום ארוך ומהנה.

יום ב' – 18.3

עברנו לילה סוער של רוחות וגשם (מרפסת החדר פונה לים). גם התחזית להיום אינה מבשרת טובות.

מוותרים על קאפרי ומחלטים לצאת שוב לנאפולי ולבקר במוזאון הארכיאולוגי שבו נמצא גם החדר הסודי

המכיל מוצגים ארוטיים מעתיקות פומפי והסביבה.

חונים כרגיל במטה ויוצאים ברכבת לנאפולי. בתחנת הרכבת אנחנו עולים על מונית לכוון המוזאון. לאחר

רכישת הכרטיסים מתברר שהחדר הסודי סגור לצורך צילומים ולא בטוח שהוא ייפתח היום – אכזבה גדולה. בכל מקרה מסיירים ומתרשמים ממוצגים מעניינים.

חזרה מהמוזאון רגלית אינה מלבבת במיוחד והעיר נראית די עלובה. בדרך אנחנו עוצרים ואוכלים במסעדה איטלקית אוטנטית. ארוחה סבירה ולא מיוחדת – אנטיפסטי מטוגן, מרק שעועית וספגטי בולונז.

עומס רב בתחנת גאריבלדי (שעת סיום יום עבודה) ומצליחים לעלות ולאחר מספר תחנות גם לשבת.

בחזרה במלון פוגשים את אלי ואורית ומחליטים לאכול ארוחת ערב ב"מסעדה של מריאנו".

ההסעה לוקחת – הרבה צחוקים במסעדה המשפחתית – ההסעה מחזירה ונפרדים מאלי ואורית היות

ומחר אנחנו חוזרים הביתה.

יום ג' – 19.3

ארוחת בוקר לסיום השהות במלון מגה מר (MEGA MARE) המקסים. נפרדים ממריאנו לא לפני שהוא מציע בקבוק יין כמתנה וכמעט מאיים שנכתוב עליו טובות באתרים השונים.

יוצאים לדרך לאחר שקיבלנו המלצות לאתרים שבדרך מזוג ישראלים נחמד שגם התארח במלון ובדרכו

לשדה ברומא.

בדרך עוקפים ונפרדים מנאפולי ונכנסים לעיירה קסינו (CASSINO) שלפי המלצה מפורסמת בזכות הכנסייה המיוחדת בראש ההר הצופה לעיירה. בכניסה לעיירה עוצרים בבית קפה למנוחה, וכוס קפה.

ממשיכים לתוך העיירה הנחמדה ועולים בפיתולי ההר עד לכנסייה.

לצערנו הכנסייה סגורה בין השעות 12:00 – 15:00. מחליטים לרדת לאכול צהריים ולשוב ב 15:00.

מוצאים מסעדה שוממה אך אין ברירה היות ובשעות הצהריים רוב המסעדות סגורות. משפחת הבעלים

כולל הסבא יושבת לאכול ולנו מכינים פסטה ונתחוני פרגית – טעים.

עולים חזרה לכנסיה ומתרשמים ממבנה מרשים וגנים מתוחזקים. יורדים וממשיכים לכוון השדה ברומא.

ה GPS  קצת מטעה ומנסה להוריד אותנו לכבישים צדדיים אבל חוזרים לאוטוסטרדה ומגיעים לשדה.

חברת ההשכרה מנסה לגבות סכום אסטרונומי על חוסר מזערי של דלק ולאחר סירוב עקשני הם מוותרים.

עיכוב בעליה למטוס (שמתברר עקב השר היוצא מרידור) ונוחתים בארץ בשעה 4:30 לפנות בוקר.

לסיכום:

אזור מקסים

מלון מדהים

אנשים נחמדים

אוכל לא משהו

סורין ברקוביץ
יעוץ טיולים
Tour & Goal